בנם של לילך חנה ויוסף חיים. נולד ביום א' בתשרי תשנ"ט (21.9.1998) במושבה יסוד המעלה שבדרום עמק החולה. אח לעשרה – יונה, נחמיה, אהרון, שולמית, יונתן, שמעיה, מנחם, שמעון, יעלה ויהודה.

אפרים גדל והתחנך ביסוד המעלה, למד בבית הספר היסודי "אור מנחם" של חסידות חב"ד בצפת, ובתיכון "ברנקו וייס - מגשימים" בקריית שמונה.

כדור חמישי למשפחת חקלאים, אפרים גדל על עבודת האדמה והחיבור לטבע, ואהב את המדינה אהבת נפש. בכל הזדמנות עזר במשק החקלאי המשפחתי ושאף להוסיף לעזור ולתת מעצמו בכל תחום ודרך, לכל מי שנקרה בדרכו.

כשהיה בן שש-עשרה הוציא רישיון לנהיגה על טרקטורון ועל אופנוע, ואהב מאוד לצאת עם חבריו לטיולי שטח ברחבי האזור.

ב-2016 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון, גדוד 53, חטיבה 188 (עוצבת "ברק"). עם תום ההכשרה יצא לקורס מפקדים ולאחריו חזר לגדוד ושימש כסמל מחלקה.

מפקד הגדוד תיאר אותו כאיש כפיים, חרוץ וחיוני לכל משימה, שעשה הכול בחיוך ומתוך רצון אמיתי לתרום. עוד סיפר שאפרים היה אהוב מאוד, בעל עומק ויכולת לחבר בין כולם, ושתמיד שם לנגד עיניו את טובת הכלל, לפני שחשב על טובתו האישית.

אפרים היה צנוע, נעים הליכות, חייכן ומלא שמחת חיים. איש של אנשים, שתמיד היה אהוב מאוד, ובכל תחנה בחייו אסף חברים רבים ויצר עמם קשרים עמוקים ומשמעותיים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בפרוץ המלחמה אפרים גויס למילואים ושירת במשך חודשים ארוכים במרחב רמת הגולן.

ב-30.6.2024 נפצע באורח קשה מפיצוץ כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) שנשלח אל הבסיס על ידי מחבלי חיזבאללה מלבנון. הוא פונה לבית החולים "רמב"ם" בחיפה עם פגיעת ראש קשה ועבר ניתוח מורכב מאוד. במשך תשעה-עשר ימים נאבק על חייו עד שביום חמישי, 18.7.2024, אפרים מת מפצעיו.

סמל ראשון אפרים בן עמרם נפל בקרב ביום י"ב בתמוז תשפ"ד (18.7.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראש פינה. הותיר אחריו הורים ועשרה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

אביו, יוסף חיים, ספד לו: "ילד יקר שלנו, ילד של אהבה, ילד של חופש. אפרים ילד שאהב את כולם וכולם אהבו אותו. ילד ערכי, בחור טוב וחבר טוב. כל מי שהכיר את אפרים ידע שהוא איש של שלום".

לילך, המחנכת שלו בכיתה י"ב, ספדה: "אפרים, נערץ ואהוב בצורה ייחודית על הבריות, תמיד עם חיוך על פניו. מלא בנועם וענווה, היה רוחש כבוד בצורה בלתי רגילה למבוגרים, ביישן, בעל מוסר עבודה גבוה מאוד. כיבוד הורים ודאגה למשפחתו תמיד היו נר לרגליו, עבור אחיו הקטנים הוא תמיד היה מושא הערצה. הלב כואב ומסרב להאמין".

עמודי הנצחה לאפרים נפתחו באתר noflim ובאתר memoriz.plus.